כיצד להתמודד עם אותן “אזורים מתים” בתהליך העיבוד של זכוכית
אם עבדתם אי פעם עם זכוכית בעלת צורה מוזרה – כמו צווארים צרים או אזורים עמוקים ושיפועים חדים – אתם יודעים כמה זה מעצבן. אתם שמים את הזכוכית בתנור רגיל, הכל נראה בסדר לפי המדידות, אך הזכוכית עדיין נשברת בזמן הקירור.
זה קורה בגלל “אזורים מתים” מבחינת הטמפרטורה. בעצם, האוויר החם לא יכול להגיע לאותם אזורים. הזכוכית נשארת קרה מדי, הלחץ גדל, ואז… היא נשברת. זו סיוט.
למה אנו משתמשים במנורות אינפרא-אדום
הפתרון הוא להפסיק להסתמך על האוויר ולהשתמש במנורות אינפרא-אדום בעלות גלים קצרים.
חשבו על זה כמו השמש על העור שלכם – אינכם צריכים שהאוויר סביבכם יהיה בטמפרטורה של 100 מעלות כדי להרגיש את החום; הקרינה פוגעת בכם ישירות. אנו מסדרים את המנורות בצורה שתאפשר להן להגיע לאותם אזורים “עיוורים” בתנור.
המטרה היא להביא את הזכוכית למקום הנכון לצורך העיבוד, מבלי לחמם את שאר התנור.
הציוד הנדרש
כדי להשיג טמפרטורה נכונה, צריך למצוא את האיזון הנכון. אין צורך במנורות גדולות מדי, אך יש צורך במנורות עם עוצמה מספיקה.
בדרך כלל אנו משתמשים בצינורות הלוגן בעלי הספק גבוה. הם קטנים, אך יש להם עוצמה רבה. אנו גם משתמשים בחיבורים מסוג R7 או SK15. למה? כי כשהצינורות נשרפים – וזה יקרה – אפשר פשוט להחליף אותם ולהמשיך בעבודה בלי בעיות.
טיפ קטן: בדקו את המתח. אם יש לכם שרשרת ארוכה של מנורות, עלולה להיות ירידה במתח שתפגע ביעילות המנורות. ואם אתם משתמשים בהספק גבוה, ודאו שלקבינת הבקרה יש קונטאקטורים חזקים ומערכות קירור טובות – אחרת תסתבכו.
החסרונות (החלק האמיתי)
מנורות אלו מצוינות לעבודה מדויקת, אך הן פולטות כמות גדולה של חום. אם תשימו יותר מדי מנורות במקום צפוף, ייתכן שהן יגרמו לעיוות בחלקים הפנימיים של התנור. צריך למצוא את האיזון בין צפיפות המנורות לבין חימום יתר של כל התנור.
ואל תשכחו גם את החיפוי הנכון – אין טעם ששברי זכוכית או אדי כימיקלים יפגעו במנורות היקרות שלכם.