כיצד לבצע את תהליך האניילינג של הזכוכית בצורה נכונה באמצעות שליטה באינפרא-אדום
אם אי פעם קרה לכם שחלק מכלי הזכוכית במעבדה נשבר ללא סיבה ברורה, אתם יודעים עד כמה זה מתסכל. בדרך כלל, זה קורה בגלל מתחים פנימיים בזכוכית. אם מחממים אותה מהר מדי או מקררים אותה בצורה לא אחידה, הזכוכית פשוט נשברת.
לכן אנו משתמשים ברכיבי אינפרא-אדום. אנו שואפים לרמת דיוק של 0.1°C בלבד. זה עשוי להישמע קיצוני, אך כשמנסים לשמור על הזכוכית בנקודה האופטימלית לאניילינג, כל חלקיק מעלות חשוב.
למה להתעקש על רמת דיוק של 0.1°C?
העניין הוא שלזכוכית יש טווח צר מאוד בין המצב שבו היא רכה לבין המצב שבו היא מתחילה לסבול ממתחים. אם החימום אינו מדויק, נוצרים מתחים חדשים בחומר.
אנו משתמשים ברכיבי אינפרא-אדום בעלי תגובה מהירה, יחד עם בקרי PID בעלי רזולוציה גבוהה, כדי להגיע לרמת הדיוק הזו. כך ניתן למנוע את ההלם התרמי, וכתוצאה מכך הכלים לא יישברו בזמן הקירור.
אינפרא-אדום לעומת תנורים רגילים
תנורים רגילים רק מזרימים אוויר. הבעיה היא שהאוויר הוא מוליך גרוע מאוד.
אינפרא-אדום שונה – הוא משתמש בקרינה כדי לחמם את פני השטח של הזכוכית ישירות. כך ניתן לחמם חלקים מסוימים של הכלי, במקום לחמם את כל החדר. אנו משתמשים באינפרא-אדום בעל גלים קצרים, כיוון שהוא חודר לעומק הכלים בעלי הדפנות העבות, ומאפשר עלייה מהירה בטמפרטורה.
החסרון
זה לא כל כך פשוט. מערכות אינפרא-אדום בעלות דיוק גבוה דורשות אספקת חשמל יציבה. אם ברשת החשמל של המפעל יש תנודות במתח, הטמפרטורה תעלה ותרד, ורמת הדיוק של 0.1°C תאבד את משמעותה. כדי למנוע זאת, יש צורך במייצב מתח מיוחד או ברלה בעלת איכות גבוהה. יש צורך באספקת חשמל יציבה ואחידה.
התוצאה
כאשר שומרים על טמפרטורה קבועה במהלך תהליך האניילינג, ומשלטים בקירור בזהירות, המתחים המולקולריים נעלמים. כך הכלים נהיים בטוחים לשימוש בתנאי לחץ גבוה או בתנאי ואקום. בנוסף, ניתן לקבל מראה חלק ומבריק, והחשוב מכל – שקט נפשי, שהכלים לא יתפוצצו באמצע המעבדה.