למה החיממים ברמת IPX4 כשלים בפועל (ואיך למנוע זאת)
האמת לגבי חיממים ברמת IPX4 היא שהמעטפת שלהם בדרך כלל עושה את עבודתה כראוי. הבעיה האמיתית נוצרת בנקודה שבה החוטים נכנסים לתוך המכשיר.
אם אתם משתמשים בחיממים אינפרא-אדומים במקום שבו יכולה להגיע לחות, הלחות יכולה לחדור לתוך המכשיר. כשמשלבים את הלחות הזו עם החום העז שמיוצר על ידי רכיבי הקוורץ או ההלוגן, החומר המבודד נהרס. זה קורה מהר יותר ממה שאפשר לחשוב.
הבעיה עם החומרים הסטנדרטיים לאטימה
רוב החיממים הזמינים בשוק משתמשים בחומרי סיליקון או גומי פשוטים. הם עובדים טוב במשך זמן מה, אך הם אינם יכולים לעמוד במחזור התמידי של חום-קר. בסופו של דבר, החום גורם לחומר האטימה להישבר.
כשהסדקים האלו נפתחים, אדי המים יכולים לחדור לתוך המכשיר. זו הסיבה שהחיממים כושלים.
אנחנו פותרים את הבעיה הזו בדרך אחרת. אנחנו משתמשים בחומרי אטימה באיכות גבוהה, המתאימים לטמפרטורות גבוהות. בעצם, אנחנו יוצרים חיבור אטום בין החוטים לבין המעטפת של המכשיר. אין עוד פתחים לחדירת לחות.
זה קשור לתהליך, ולא רק לחלקים
אפשר לקנות את החוטים היקרים ביותר בעולם, אך אם ממהרים בתהליך האטימה, האטימה תכשל.
אנחנו משקיעים הרבה זמן בווידוא שהחומרים מתייבשים כראוי. למה? כי אם החומרים מתכווצים כשהם חמים, הם עלולים להישבר. זו ההבדלה האמיתית בין מכשירים זולים לבין מכשירים שנועדו לשימוש במפעלים.
דבר אחד שצריך לזכור
יש תמורה בין אטימה טובה לבין גמישות של החוטים. כשמאטמים את החוטים בצורה קפדנית, הם נהיים יותר קשיחים. אי אפשר לכופף אותם בזוויות חדות כמו בחוטים שאינם מאוטמים. אם עושים זאת, עלולה האטימה להישבר. יש לאפשר לחוטים מעט יותר מרווח – כדי שלא יהיה לחץ על האטימה.
זו התאמה קטנה, אך היא מונעת את כשל החיממים עקב חדירת מים. כך הכל יכול לפעול כראוי, וזמן ההפסקה של החיממים יהיה מינימלי.